פסק-דין בתיק ת"א 1439-04

בפניי תביעה כספית (נזיקית ושיבוב) במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין נזקי שריפה אשר פרצה בשטחי הנתבע 1 (להלן: המינהל) והתפשטה למטעי התובע 1 (ולהלן:הקיבוץ).

המטעים בוטחו באותה העת בפוליסת ביטוח "רכוש המשק" על ידי התובעת, ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית,  ואת מרבית נזקו גבה הקיבוץ מהתובעת.

במסגרת תביעתו, עותר התובע לחיוב הנתבעים בנזקים בגינם לא פוצה, ואילו התובעת עותרת בתביעת שיבוב לחיוב הנתבעים בסכומים אשר שילמה למבוטחה.

ואלה טענות התובעים:

ביום 19.7.03 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, פרצה אש באזור גדות נחל צלמון המצוי במקרקעין אשר בבעלותו ו/או באחריותו של המינהל, עברה לשטחי בור פתוחים ומשם למטע הבננות של הקיבוץ (חלקה 40).

לאור העובדה שהאש יצאה ממקרקעין אשר בבעלותו ו/או בשליטתו של המינהל, הרי שעליו הנטל להראות שלא הייתה התרשלות מצידו לגבי מקור השריפה או התפשטותה (סע' 39 לפקודת הנזיקין).

כוחות כיבוי אש מטעם הנתבע 2, שירותי כבאות והצלה אזור טבריה, אשר הגיעו למקום, ביצעו פעולות לכיבוי האש. אולם אלה, בעוזבם את המקום, הותירו אחריהם גחלים לוחשות אשר למחרת היום (20.7.03) הביאו להתלקחות האש פעם נוספת.

הנזק:

בכתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בסך של 143,380 ש"ח, כאשר חלקו של התובע עומד על סך של 57,066 ש"ח ואילו חלקה של התובעת עומד על סך של 86,764 ש"ח.

במהלך שמיעת התיק מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם ביהמ"ש אשר אמד את היקף הנזקים בסך של 103,783 ש"ח בלבד.

במסגרת הסיכומים הודיעו התובעים כי אין בדעתם לחלוק על קביעות אלה.

ואלה טענות הנתבעים:

טענות המינהל:

איש לא יידע את המינהל על דבר התרחשות האירועים נשוא תיק זה, ועל קיומם התבשר למעשה עם  הגשת כתב התביעה המקורי. נוכח האמור, נגרם לו נזק ראייתי בלתי הפיך, שכן אין ביכולתו לברר את מקום פרוץ האש או את הנסיבות לפריצתה.

לא עלה בידי התובעים להוכיח כי האש יצאה מן המקרקעין אשר בבעלותו ו/או בשליטתו.

גם אם תתקבל טענת התובעים בדבר מקור האש, הרי שכל החלקות אשר מהן יצאה, חלקות 25, 27 ו-60 בגוש 15554, מוחזקות על ידי הקיבוץ עצמו או על ידי מר כרסנטי ז"ל.

זה המקום לציין, כי במסגרת ניהול ההליך הגיש המינהל הודעת צד ג' כנגד מר כרסנטי ואולם נוכח מצבו הבריאותי ובהמשך נוכח פטירתו, חזר בו מהודעתו זו. המינהל הודיע כי לא יפעל כנגד עזבונו של המנוח אך הוסיף והבהיר, כי אין בכך כדי לפגוע בטענתו לעניין החזקה בפועל במקרקעין במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

לעניין הנזק טען המינהל, כי לא ניתן להסתמך על קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט מר סמפולינסקי. המומחה ביקר בשטח חמש שנים לאחר האירוע ולא הייתה לו האפשרות לבדוק את גבולות השריפה.

קביעתו, לפיה היקף השטח שנפגע עומד על 3.5 דונם אינה מבוססת כלל ועיקר, ולעניין זה הסתמך על טענות הצדדים. המומחה אף לא ידע לציין מהי החלקה שנפגעה. לחילופין, טען המינהל, כי יש לחייבו רק בנזקי אירוע השריפה הראשון מכיוון שהאחריות לקרות האירוע השני מוטלת על כתפי הנתבע 2.